די לברוח, אל תשאל מה מתאים או לא, אל תשאל אם מה שאתה מביא מתאים לפה תחשוב רחוק, תחשוב עמוק, העיקר תחשוב ותהיה שלם עם מה שאתה עושה כי זה טוב אוויר פסגות, תנשום אותו, תהיה בנדידה בכל פעם שמשהו לא מתאים לך תגיד "תודה" תזכור היום אתה עולה, מחר תהיה בירידה אבל זה לא משנה כי הכל במידה תחפור בתת מודע, תראה דברים שאף פעם לא חלמת שתספוג תחצה את הגבולות של עצמך, תחרוג מהכללים, תגיד שעליך הם לא חלים, תשבור את הכלים, תיצור מעגלים תספוג ת'ביטחון מהסביבה אבל הכי מהקרובים אחיות וגם אחים לא מקריבים החבר'ה הטובים, אלה שאותך תמיד סוחבים ושאת התקוות שלך הם מקווים, תזכור מה שלימדו אותך אבל תלמד כל יום מחדש, לא תמיד תאכל קצפת, פעם ב תאכל גם קש, זה לא נורא, הדרך מקדשת מטרה, אבל המטרה היא גם הדרך, כן, אה עצום עיניים לך לישון תקום בחלומות מוצף ותתעד אותם על דף כי השגרה הזו שוחקת, השגרה היא שיכחון אז אל תיחסף אליה, תסחף תשאף תמיד גבוה, אבל תזכור תמיד את התחתית כי היא תמיד תהיה שם, ואילו הפסגה זמנית תחשוב שכל מה שאתה עושה הוא מיוחד כי יש סיבה ללמה לא חיים את החיים שנית תכתוב מה שאתה מרגיש, תרגיש את מה שאתה כותב ואל תפחד להתאהב, שיישבר הלב תאבד את עצמך בחלקים ותמצא במקומות הלא צפויים, תתלהב אל תלך אף פעם סולו, תיקח איתך דעות אבל שלא ייבחרו במקומך גם ההחלטות קשות, תתאמץ ותתקע בכל הכוח בקיר, תצא מנקודת הנחה שאתה לא מכיר את כל מה שהכרת, משפטים שכבר אמרת, מסקנות שכבר הסברת, שוב לעצמך תזכיר כי אסור לך לשכוח ואסור לך לברוח, אם אתה לא מוצא עוד כוח, אל תדעך, תגביר כלום לא עומד בפני הרצון תכתוב שירים, תקליט אותם, תוציא אלבום תזכור המציאות היא לא ההפך של חלום הפוך אותה למה שרק תרצה בכל מקום בכל יום - חשב את המסלול שלך למחר קבע לעצמך ת'זמן כי שום דבר לא מאוחר תתעלה ותעלה אבל אף פעם אל תאמר שמה שיש לך להביא אל העולם הוא מיותר תרים ת'ראש, סתכל על עננים בכל אחד מהם תוכל לגעת עוד כמה שנים, תפנים, זה הזמן שלך לפרוש את הכנפיים, זה הזמן שלך לנגוס בשמיים תרים את העיניים, הקרקע היא לא המקום שלך והכוכב הזה הפך להיות קטן כבר בשבילך זרוק ת'גוף אל האוויר, מבט מהרצפה תרים כי כמעט לא שמת לב שאתה עף עם ציפורים

אפשר לדבר איתך שנייה? כבר חודש שלא דיברנו, זה חודש של תהייה וכבר שחכתי ת'השפעה של החיוך שלך והקול, והמבט הזה שנראה כאילו רק אתמול גרמתי לך לעשות, מבט של תכלס אין פשרות של וואלה דוגרי אני לא יודעת מה אני רוצה לרצות וגם אני לא ידעתי עד שידעתי אותך היום בדיעבד היית יותר שלי משאני שלך הנה אני שוב מחביא, בתוך מילים מסתיר מהיכרות איתי את צריכה כבר לדעת שאני אסיר וגם לומר אני אוהב אותך, אמרתי לך בשיר, על מדרגות זה רק אני ואת ושורות שאני מסביר, או מנסה, ואת איתי ברגע שעוטף כנה ואמיתי, הראש שלך על הכתף אחד מכמה רגעים שמנסה לשכוח, ומזכיר כי חייב להיאחז במשהו כדי להחזיק רגעים שיכלו לקרות היום, קורים איתך בתוך חלום וכשנופל האסימון כואב כמו מכה עם לום, שלוש בלילה, קם לשטוף את הפנים, חוזר לחדר חושך, לא רואה, בקושי שמפנים, מצחיק איך רגע כל כך יפה חשבתי שלא יעבור, עבר בשנייה, כותב אותו כדי שבבוקר אזכור, האמת? זה נראה שדי טוב לך גם אני מראה חיוך כדי לשקר למוח, זה לא עובד מי יודע מה – אבל יאללה נגיד שהכול טוב, שיחשבו שהמשכתי הלאה איזה המשכתי, למה יש לאן להמשיך? בורח לשטויות, כי לימדו אותי תמיד להשליך את הבעיות תשב בנחת כפיש? לאט לאט תראה אותה הולכת, תאמין לי, בסוף ת'לא תרגיש חארטה, כל יום הוא נצח, כל חיוך שלך צובט, מאין הוכחה שאת כבר המשכת ואני עדיין לא קולט, אוכל סרטים, לא יאומן אנ'לא יודע אם שמת לב אבל הפכת להיות יומן, לא מהסוג המתעד, הפכת להיות יומן שירה את מופיעה בכל בית, איזה בית? בכל שורה, היום אין מטרה, פעם כתבתי בשבילך היום אנ'לא יודע למה – סתם אני כותב, אני יודע, אני מראה שהכול עבר, וזה מצחיק, איזה עבר, בקושי בהווה המזוין אני מחזיק, שלא נדבר על העתיד, בחור קשה, כשהלכת, גם הוא הלך, עכשיו אני לא מוצא, היי, אבל זה בסדר, נו, אל תתבאסי, את לא אשמה בכלום תביני, זה אני, זה אשמתי אני לא נלחמתי מספיק עלייך, את שווה שיילחמו, חשבתי יותר מידי ואיבדתי הכול בבום את לא צריכה אחד כמוני, את צריכה יותר מזה, אחד שלא יפחד, שמבחוץ יראה שהוא רוצה, וזה אבסורד, כי רציתי יותר מכל אחד אחר, ועד שאמרתי – היה מאוחר, פחות או יותר כי לנצל את הרגע, לקחת את הצ'אנס, זה לא אני תביני, זמן זה לא תירוץ לכלום, זמן זה עניין זמני, כי "זה נמשך יותר מידי" זה לא סיבה, זה לא תופס אם היית רוצה את זה באמת, לא היית נותנת לזה להתפספס אני לא הייתי נותן, אבל לא שאלו אותי, זה הסיפור שלך, אני פה משחק רק דמות משנית, כי את הדבר הכי אמיתי שהכרתי, בעולם מזורגג, את אונייה גדולה עם מפרשים, אני בסך הכול עוד דג, שניסה לשחות במים יותר מידי עמוקים בשבילו, עד שטבעתי, כנראה שאני לא מספיק טוב בלשחות, "הכול יהיה טוב, אתה תמצא מישהי אחרת" איזה מישהי, מי תרצה ילד עם מחברת, את רצית, אני יודע, אבל אם כל כך רצית, למה עכשיו זה כל כך פוגע, למה עכשיו זה לא לפני חודשיים, כל כך הרבה שאלות, למה כשאמרת שלום, שתקתי במקום לא לתת לזה לקרות, למה אני מתעכב על משהו שאי אפשר לשנות, למה שתיקה הייתה לשנינו המילים האחרונות, למה אני ולמה את ולמה שנינו ולמה רק אלוהים עם תואר בפסיכולוגיה יכול להבין מה קרה בינינו וזה קרה כל כך מהר, כל כך לאט כל כך הרבה שהפך להיות כל כך מעט זה הזוי אנ'לא מבין איך נשארו בי עוד כוחות כנראה שייצא משהו טוב מהקשר הזה לפחות ניסיתי למצוא אחרות כמוך, משימה לא פשוטה מי עוד תוכל להראות לי את עצמי בתוך דמותה השנה הזאת עברה כל כך מהר וזה עצוב רציתי לעבור אותה איתך עכשיו זה לא חשוב מה שחשוב אני איבדתי ואיבדתי את עצמי אולי היית חוזרת אם היית יודעת כמה כואב עוד שיר שלא תשמעי

זו לא בדיחה, תסתכלי עליי, לקחתי את כל מה שאת לקחת בחזרה אליי, ואם חשבתי שזה לא כדאי, היום חושב אחרת ואם חשבת שאני עוד אשחה לאן שאת חותרת, איזה סרט, את זוכרת? התחלתי לנדוד, יושב כמו טמבל, שומע פלייליסט מדכא באייפוד, ואני נע בין מחשבה לאכזבה, על כמות הדיו המבוזבז עליך בכתיבה (הכל מאהבה) ואת יודעת, אני לא בחור אלים, ובגלל זה אני מוצא ת'עצמי שוב כותב מילים, ורגעים יפים שלא הצלחתי עוד להעלים, אבל מהפצעים שאת עשית הספקתי להחלים, ת'לא תלמד אם לא תלמד לטעות ונראה לי שהיום הבנתי כבר לאן לפנות, במסלול שבו אתמול עוד נאבדתי. הסתכלתי במפת דרכים ואז הבנתי ש פזמון: אלה החיים, כולם תוהים בתוך אלפי דרכים היום תביא את המכה מחר תקבל ת'כאפה לפנים היום אני מבין כבר את המסר, והכל יותר טוב, הכל עשר. הכל עשר, הכל עשרים, עשרים וארבע שעות ביממה שאני מרגיש שהכל סבבה, וזה מרגיש לי פתאום לא מציאותי שהחיים התחילו קצת להסתדר לטובתי, נכון שלא הכל מושלם וגם היום יש בעיות אבל ברוך השם ולפחות עכשיו אחת פחות. הנה אחת ההוכחות שהגלגל פה מסתובב, לצד הנכון, למרות שזה היה טיפה כואב, פאק איט, למדתי איך נכון להתבונן על גג עם מוזיקה טובה פתאום הכל נראה פשוט, ולא משנה כמה תנסה להתכונן, ואם תלך הכי בזהירות תמיד תיפול על איזו פאקינג שטות. החיים לוקחים אותי ברצועה ולפעמים זה גם כואב אבל תמיד מוצא ת'דרך חזרה, לשמוח ולצחוק, להתאהב, ולפעמים להישבר כי אין ברירה פזמון: אלה החיים, כולם תוהים בתוך אלפי דרכים היום תביא את המכה מחר תקבל ת'כאפה לפנים היום אני מבין כבר את המסר, והכל יותר טוב, הכל עשר. למדתי מה נכון, מה אמיתי מה לא מציאותי, מה המסובך, מה הפשוט, הבנתי שאם אלה החיים, אל תתעסק ב"אם" גם במים סוערים עדיף לשוט, למדתי איך כדאי להתרומם, שהעולם פה מטמטם, אבל בסוף אתה תצא משכיל, כי תבין ששום דבר פה לא נורא, ולא תמות מבחורה, וגם אם כן, זה לא כזה ביג דיל.

מדשאות סימנו ת'חופש, מקום להתרוצץ בנינו ילדות שלמה בעזרת קרשים, בונים בתים על עץ עם מסמרים כל אחד חולם שונה ומסתדרים, משוטטים עד שעות הלילה מי צריך את ההורים יש חומות שמגנות, לאט לאט סותמים חורים נעזרים, כי סך הכל נשבענו חברים, לכל אחד אמת שונה בכל זאת אף פעם לא משקרים גם אם היום אתה נופל מחר תהיה זה שמרים חבורה עם מחשבה של "וואלה מי יכול עלינו" אן סודות, חושפים הכל, זה מחזק את הקשר בינינו אל תדאג זה לא אני, אתה והם פה זה כולנו, עזוב את החרא ממנו למדנו כבר להתעלם חברות - מילה גדולה, אנשים קטנים לא מבינים ת'משמעות רק מחשבים את השנים ומתרפקים תמצתנו זכרונות אל תוך פרקים בספר מחזור חיים, עוד לא נשברנו, אבל יש סדקים חברות- מילה קטנה אנשים יעני גדולים מסתכלים באייפון, אין עיניים, לפעמים ממלמלים בורחים לאלכוהול האקמול של הצרות, ולא חלילה חברים, איתם תוקפים ת'בחורות אין בדיחות מה שמצחיק היום זה אמא שך זונה ואם היא מתה זה תופס גם על דודה ואו שכנה לא מדברים היום כותבים על כל מה שעוברים בין אם זה וואטסאפ או מחברת העיקר לשפוך ת'לב תבין גם אם זה רק אני ואתה זה כבר אנחנו, זה בסדר אל תשכח את החרא שכבר עברנו איפה כולם? ברחו, ואין סופר המחבואים הזה הוא קצת שונה חבר, תבין, הכל פה השתנה, הפילו ת'עץ שלנו והקימו שם שכונה, תפסיק לבכות כמו ילדה קטנה, תבין, חיים הם סוג של סרט, ותמיד תזכור תמונה, גדלנו סביב הרים, חלק הצליחו לטפס, וחלק נשארו למטה ,טבע העולם, וזה בסדר כי ניסינו לחפש, אבל במחבואים הזה כבר לא מצאנו את כולם היה ברור שהכל ישתנה, ימים כמו אז פתאום היום נראים לי כמו נ-צח, עמוד בפ-תח, לא משנה, היום הילדים יוצאים אל תוך עולם טיפה שונה

ככה זה, ככה זה... כן ככה זה, ככה זה... אז קח את זה, קח את זה... כי ככה זה, ככה זה... אני פורק הכל עכשיו כי כבר תקופה שלא פרקתי, ככה זה כשהחיים הפכו להיות עניין לא פרקטי, ככה זה שכשמשכו חזק פתאום התנתקתי, אבל הסימנים על הידיים נשארו וכבר נראלי שמאסתי בלכתוב את עצמי כל פעם מחדש נראלי שהילד הרגיש מרגיש כבר לא מורגש, ונראלי שתוויתי מחדש את המושג "אל תדאג בסוף אתה תגיע" כי אין לי מושג ואני מרגיש שאני נבלע, נוצרו יותר מידי חורים, החברים, הבחורה וההורים, הורים זה משהו שבתור ילד הייתי תולה עליו ת'ילד שאני היום זה פצע מדמם, פתחתם גלד, אז תודה לאותם הורים שהביאוני עד הלום, תודה גם שבחרו פתאום משום מקום לדפוק ת'לום, ותודה שכבר הפסקתי לחלום, כי צריך לישון טוב, שלא אקרוס פתאום באמצע היום. וכבר אין באמת מקום, וזה אירוני קצת מוזר, כי הרבה מקומות כרגע הם איפה שאני גר "צריך בסך הכל מקום לישון בו, לא צריך בית" אני חוזר על זה במשך כבר חודשיים ואין לי זין, עובר ת'יום כי צריך לעבור, וכשיבוא מחר בעזרתם השם נעבור גם אותו, וכשיעבור כל השבוע אז כבר ארגע, עד שאזכור שיש שבוע הבא פזמון: ככה זה, איך אתה לא תופס מתי תבין, כן ככה זה, הם דואגים להזכיר לילדים שככה זה, סה לה וי, אלה החיים, אז קח את זה גם אם זה לא מתאים כי אין לי פרספקטיבה, הכל מרגיש גדול עליי, ואין אלטרנטיבה, בכל זאת מחפש שוליים, מי יכול עליי, כנראה שכל דבר קטן, בניגוד לפעם שחשבתי שיכולתי על כולם, אין עולם, או יותר נכון היום עולם שונה, מאותו עולם שפעם חשבתי שהוא בונה אותי היום יותר הורס אותי כל יום הוא כמו מונה רק סופר ת'זמן עד שהמצב רוח ישתנה כי ככה זה כשכל יום מתפורר בין האצבעות, יותר מידי לחץ, יותר מידי אכזבות, אז זה הפך להיות קשה לאסוף הכל, את כל פירורי ימי החול, רוצה לגדול, אז מה אם קיצצו את הכנפיים, אז מה אם התעייפו כבר הרגליים, אז מה אם זה נראה שבינתיים הכל כבד מידי לסחוב על הכתפיים, ובלעתי כבר יותר מידי מים עדיין, מחפש למצוא טיפה של היגיון, עדיין יש לי אהבה, עדיין היא שווה מליון היא מלווה אותי כל יום ואני לא צריך יותר ורק אם את תישארי אני אחשוב להישאר, זו לא שפיות, לחיות בלי הרצון למציאות ולדלג בלי טעם מפעם לפעם, בין שטות לשטות וזה דפוק אבל גרמת לי להבין שגם אם לא תמיד הכל הולך צריך רק להפנים ש ככה זה, ככה זה... כן ככה זה, ככה זה... אז קח את זה, קח את זה... כי ככה זה, ככה זה... פזמון: ככה זה, איך אתה לא תופס מתי תבין, כן ככה זה, הם דואגים להזכיר לילדים שככה זה, סה לה וי, אלה החיים, אז קח את זה גם אם זה לא מתאים

אפשר שתחזרי, למרות שרק הלכת לפני שעה? זה רק נשמע לך אובססיבי, בתכלס זו אהבה, אפשר לצלול אל הזרועות שלך לשכוח מהכול או לפחות מחלק, כי היה לי יום נורא אתמול? אפשר אותך, רק אותך? בלי כל העטיפות? אלמד אותך לבד גם אם ייקחו כמה שנים יפות. אעבור אותן איתך או בלי, כי מי יודע, אם נחליט שזה לנצח, או מחר - שזה כבר לא מתאים אפשר לשאול איך ומה הביא אותנו למה שמזמן חלמנו ורצינו אבל לא ידענו? ואפשר לומר שעד היום זה לא ממש נקלט, אפשר במטאפורה לתאר אותך בתור מקלט, אפשר – תראו זה אפשרי, גם אם זה מסתמן עכשיו ששום דבר כבר לא הולך ווואלה זהו אין מצב הרמתי את הראש, ואת הופעת וברשותך יש לי כל מיני דברים שאני רוצה לבקש ממך פזמון: אפשר שנתחבק לעד? לא נעזוב ולא נרעד לא נגיד שהדבר הזה אבד, אפשר שלא נפחד? כי הפחד הזה לא יפה לשנינו. אפשר שתהיי תמיד? לא תעזבי, תישארי, תהפכי את הבלתי לאפשרי, אפשר שתחזרי? כי הלבד הזה, הוא לא עוזר לשנינו. אפשר שלא תלכי כי דוגרי בשביל מה זה טוב? אפשר שלא תבקשי לראות את מה שהתחלתי לכתוב? אפשר שלא כל כך הרבה דברים כי שום דבר הוא לא מושלם ויש לי כמה דפקות, אפשר שתעלימי אותם? אפשר שתכניסי אותי ליחס ופרופורציות? אפשר שתראי לי שגם בלעדייך אפשר לחיות? שלא תהיי חלק כל כך גדול ממי שאני כדי שאם זה ייגמר זה לא יהיה סופני? אפשר שתחייכי? אני אוהב את החיוך הזה אפשר לומר שלפעמים אני הוזה אבל אפשר שתזכירי לי שכל זה אמיתי? ואפשר שיום אחד תסבירי למה את איתי? לקום בכל בוקר, לראות אותך מולי? להגיד סוף סוף שכל דבר אחר מרגיש שולי ושהשנה הזו תהיה פחות קשה אני מקווה שזה יקרה אם תשלימי ת'בקשה פזמון: אפשר שנתחבק לעד? לא נעזוב ולא נרעד לא נגיד שהדבר הזה אבד, אפשר שלא נפחד? כי הפחד הזה לא יפה לשנינו. אפשר שתהיי תמיד? לא תעזבי, תישארי, תהפכי את הבלתי לאפשרי, אפשר שתחזרי? כי הלבד הזה, הוא לא עוזר לשנינו. אפשר שבכל דבר אני אהיה הראשון שלך ואי אפשר כבר להחזיר את כל מה שהלך אבל אפשר שנסתכל ביחד אל עתיד שווה, אפשר לומר שאני אוהב אותך, אפשר לומר הרבה דברים על מה שאת עושה לי ואפשר שאני אספר אבל אפשר פשוט שתשמעי ת'שיר, למה לדבר? אפשר לומר שאת שלי, אפשר לומר שאני שלך אפשר לומר "זה משמיים!" אבל זה מגוחך.. אפשר שתלמדי אותי לשרוד בכל מצב? ואפשר לומר לך דרך אגב, הבנתי עכשיו ששום דבר ממך אצלי עוד לא מובן מאליו זה קצת מוגזם אבל אפשר שלא תפני אף פעם גב? בשנייה אפשר להתאהב בך, איך אפשר שלא אפשר שתיזכרי תמיד שאני פה? שאף פעם לא תשכחי את מה שאני לא אשכח ואם זה לא יותר מידי אפשר פשוט לבקש אותך? פזמון: אפשר שנתחבק לעד? לא נעזוב ולא נרעד לא נגיד שהדבר הזה אבד, אפשר שלא נפחד? כי הפחד הזה לא יפה לשנינו. אפשר שתהיי תמיד? לא תעזבי, תישארי, תהפכי את הבלתי לאפשרי, אפשר שתחזרי? כי הלבד הזה, הוא לא עוזר לשנינו

גורר חיים על מדרכה, הרגליים כבר כבדות, וזה מורגש בכל דריכה, כנראה שזאת בדיחה, אלוהים הוא סטנדאפיסט, כותב ת'לב אל תוך מסך ואז מדפיס, כן, מישהו קבע, צריך לחיות את העולם בתוך תבנית, אם זה מתאים לך או לא, זה לא אתה זה שתחליט, כותב את כל מה שבפנים, גם אם זה לא הכי כדאי, השירים שלי הם סוג של MRI כבר אין עם מי לשתף, ואין על מי לשפוך, ההורים לא מבינים, החברים גם הם בברוך, אז על מי אתה תסמוך, עכשיו זה לא ממש ידוע, יום שבת נגמר ומתפלל יגיע סוף שבוע, אתה מרגיש טיפה פגוע, כאילו שפגעו בכוונה, רק אתה זה שפוגע אז תתפוס את התמונה, הלחץ הזה מתיש, הרדיפה אחרי כלום, שוב לקום מהמיטה הפך קשה כבר ליישום אני לא מבין, אצלי השקט הוא רק געגוע, איבדתי ממזמן את הרגוע, ובכל יום להתמודד עם אותו תסריט ידוע, עם אותו תסביך קבוע ילד בן 16 חולה במחלת הנעורים, יותר קשה ככל שמתבגרים, הלב נשבר כל פעם שוב אז מה הטעם בלשוב ולנסות להדביק שוב את אותם שברים כן, מישהו מנסה כל פעם להכאיב, או שזה רק המוח, ואין בכלל מי שרודף, אני פשוט נוטה לברוח נע בין עוד מקלט למכסה, כשלא מצליח, מכסה את עצמי בעטיפות כדי שמי שינסה לחדור ולגלות אותי לא ימצא דבר לא רוצה שיזדהו איתי, סתם עוד עוף מוזר שמרטו לו ת'נוצות, עכשיו הוא לא מסוגל לעוף ניסה לגרום לזה לשקוע, עכשיו הכל מתחיל לצוף ולהציף אותי, ולא הצלחתי למצוא לי פינה ושום דבר לא זז יותר מידי, כלום לא השתנה והשינה אולי תשכיח את מה שקרה היום מה שנותר זה רק לברוח לחלום

כן הזמן שלי הגיע היום, היום אני יוצא לאור, זה הזמן שלי לחשוב לאן הגעתי ולחזור למי שהייתי פעם ולזכור שאת הבחור ההוא אני השארתי מאחור זה הזמן לתת בראש, זה לא זמן להתבייש זה לא זמן להתנצל או להגיד "אני חושש" זה הזמן להתעקש על כל הדברים שממלאים אותי זה הזמן שלי להיות מציאותי, זה הפרק שחיכיתי כל הזמן שהוא יגיע כבר שנים שאני מתיימר להיות הכי פגיע להציע את עצמי ובניגוד לאחרים זה הזמן לפרוש כנף, ללמוד לעוף עם ציפורים והיום אני מרגש את זה אחרת, זה יוצא טיפה שונה אני קובע מטרה להיות שלם, לא לקנא להפסיק לחשוב שהחיים שלי הכי קשים זה מכתב לחיים חדשים פזמון: אני מסתכל לאופק והדרך לא ברורה היום לשאוף למעלה זה יותר ממטרה ואין דרך חזרה, אז מכאן זה להגשים כי זה המכתב שלי אל החיים החדשים היום זה אפשרי להסתכל אל החיים הישנים לפני שידעתי מה זה ליפול על הפנים לפני שנתקעתי עם הראש בעננים ולא ידעתי איך לספוג ביקורת, להפנים לפני שהתחלתי לכתוב חיים ולהקליט אז כשלא ידעתי מה זה וורס ואיך יושבים על ביט וכשלקחתי מיקרופון ובמשך ימים שרתי שירים של אחרים דמיינתי שהם זה אני כשקיבלתי את הכאפה לעשות את זה אחרת ואמרו לי "תנצל את מה שהבמה יוצרת" כשאמרו לי לנצל את המהות של המקום לנצל את הכתיבה, את הביטוי, ת'כישרון לנצל את היום, את הרגע, ת'חוויה לנצל ת'אנשים, את הפרגון, האהבה אז ניצלתי והצלתי את עצמי וזה הזמן שלי לומר תודה לכל מי שעשה אותי אני פזמון: אני מסתכל לאופק והדרך לא ברורה היום לשאוף למעלה זה יותר ממטרה ואין דרך חזרה, אז מכאן זה להגשים כי זה המכתב שלי אל החיים החדשים